חמישים ומשהו, קצת כפוף קצת שמן ופניו מיואשות. לא עובד כבר למעלה משנתיים והבנק סגר לו את החשבונות העסקיים. כל מה שניסה לא הצליח. ארגונים לא אוהבים את דמותו הכפופה והממושקפת למרות הקריירה בארגון כלכלי לפני שהפך לעצמאי והוא גם דובר מספר שפות. מה לעשות? הילדים כבר לא מדברים אתו ואשתו כועסת כי נאלצה לחזור לעבודה.
לא נעים להודות אבל אני מבחינה בקרחתו המתרחבת, ובייאוש המקיף אותו כעננה מכל צדדיו. ומבינה שאכן הסיכויים נמוכים. הרי מכל מה שמוכר לי בעולם בעבודה ממש אין ביקוש לאנשים בגיל זה ובעיקר לאחר שלא היו במסלול הממוסד מזה זמן רב. אומרת לעצמי שמאחר הוא כבר כאן, אולי זו הזדמנות לבחון עד כמה אני מאמינה באמת בפילוסופיה הזו של האימון "מקסימום זה יצליח".
ספר על מה אתה חולם עכשיו? פניו מאירות: הוא דובר ספרדית ויזם בנשמה. מבחינתו, כל אמריקה הדרומית וגם ספרד הם שוק אפשרי. הוא חולם על משרד בברצלונה או מדריד משם הוא יעשה עסקים חובקי עולם. המשרד שלו יהיה בקומה השלישית בבניין משרדים מפואר המשקיף על הנהר. הוא ירוויח המון ויוכל לנוע בחופשיות בין ישראל למדינות אחרות אבל לא יגור בהן. תהיה לו מכונית יוקרה והמון נקודות של נוסע מתמיד שיוכל לחלוק עם הילדים בחופשה.
אנחנו מתחילים: המשימה שלו היא לחרוש את הנייד לחזור אלי לאחר שפנה למכרים וניצל קשרים. הוא אכן חוזר עם מספר רעיונות. אבל כולם דורשים שיגיע לספרד, ואין לו אפילו גרוש לכרטיס טיסה!
שבועיים אחר כך הנייד מצלצל והוא צועק : "נחשי מאיפה אני מדבר"?
ומכאן תגובת שרשרת: הוא עובד במרץ דווקא בישראל, מאחר וגילה את נפלאות הרשת החברתית ויש לו עסק אינטרנטי משגשג. הוא מרבה לנסוע וחוזר מדי פעם לאחר נסיעה ארוכה מתלונן שמספר היוזמות החדשות מתרבה וכדאי לעשות בהן סדר "באתי שתסדרי לי את הראש" .
ממתינה בסקרנות למפגש הבא. ה
